איך נצליח לדבר על כסף ולהשאר בחיים ? 

למה כל כך קשה לנו לשווק את עצמנו ואיך נצליח  ?

 (נכתב בלשון נקבה, אך מיועד לנשים וגברים כאחד)

כסף לא גדל על העצים

לכסף יש ריח

כסף הולך לכסף

כסף זה לא הכל בחיים

כל אחת מאיתנו מכירה ויכולה להוסיף עוד משפטים כאלו שהיא מסתובבת איתם בראש.

לא קל לנו עם כסף, נכון - (כמוני כמוכן)

מתאמנות רבות שהן בעלות ידע, כישורים ויכולות מופלאות, ערך רב להעניק לאחרים

כשהן מגיעות לנקודה של בקשת העלאה בשכר

או שיווק מוצר או שרות שלהן – נעצרות ונתקעות במקום כקפואות שד. .

לתת חינם - בהתנדבות -  בכיף מאמי, מכל הלב....ברור.

אבל שאני אשווק ואמכור את השרות/ מוצר שלנו – עד כאן! הגזמתם חברים!

אם אני טובה – יגיעו גם ככה, יתנו לי העלאה בשכר בלי שאבקש...נשמע מוכר?

למה בעצם?    

למה כשאנחנו באות לשווק את עצמנו או  לבקש העלאה במשכורת, אנחנו מתחילות להתנצל, לגמגם, להתבדח, לתת הנחות,

להסביר שזה לא בגללנו....זה בגלל מנהל הבנק ....

ש"עזוב לא צריך לשלם עכשיו, נדבר על כסף אחר כך....." למה?

הסיבות העיקריות הן - דימוי מקצוע שלילי ופחד במה, איך זה קשור ?

לאנשי מכירות נוצר עם השנים דימוי שלילי - דימוי של כאלו שמוכנים לשקר בכדי למכור (וכן, כולנו מכירות כמה כאלו...),

שיעדיפו מכירה על פני יחסים (עם חברים או אמא שלהם אפילו), שאין להם אלוהים וגם אם יש הוא יהיה מועמד למכירה אם צריך.

מכירות את המוכרות בכניסה לפארמים למינהן – כשהן מציעות לנו מוצר ומספרות בשבחו...אני  מתערבת איתכן

שאתן מאזינות וחושבות במקביל עכשיו היא "תזמר" לנו כל סיפור שיעזור לה למכור נכון?

התחושה במקרים כאלו היא שהמסר עובד בשרות הכסף בעיקר !

אבל אנחנו הרי לא רוצות דימוי כזה ולכן, קל לנו לשווק בלי לקחת כסף, וכשאנו רוצות תגמול כספי – פתאום זה קשה.

בנוסף,

למכור משמעו לשים את עצמנו חשופות בצריח, ממש על קדמת הבמה ולא מאחורי הקלעים והוילונות.

כולנו יודעים כבר, על אותם מחקרים שהוכיחו,

 כי הפחד החזק ביותר של בני אדם, והוא קודם אף לפחד ממוות (מקום שני) הוא פחד במה

 שם אנחנו חשופות ופגיעות לגמרי!  

נצא לעולם  = נגדיל את הסיכוי לחטוף בקורת ישר בפנים !  לא נעים, אין ספק.

יש גם סיכוי שלא ירצו מה שאנו רוצות למכור – ואז אולי יעזבו באמצע, יענו לנו בשלילה, יסרבו לבקשתנו , ילעגו לנו

כלומר – נספוג דחייה, תחושה שאנו לא רצויות כאן.

השאלה החשובה באמת אינה מדוע אנו כה פוחדות מלשווק את עצמנו

השאלה החשובה היא - מה בעצם החלופה שלנו?

מה המחיר שנשלם אם לא נשווק?

ואם כן נשווק  מה נרוויח מכך לחיינו?

כולנו יודעות את התשובות לשתי השאלות האלה, נכון ?

המחיר אם לא נשווק  ולא נבקש מה שלדעתנו מגיע לנו די ברור לא?

פגיעה כלכלית בפרנסה שלנו ושל משפחתנו, תחושת תסכול וכאב, תחושת פגיעה בערך עצמי,

ויתור על הגשמה עצמית ומימוש חלום,  חיים של בינוניות והתמודדות ריגשית שתגבה בוודאי מחיר נפשי ופיזי גם יחד.

הרווח שנחווה אם כן נשווק גם הוא צפוי –

פרנסה ,שפע, סיפוק ושמחה,  אפשרות להתקדם ולממש יכולות שלנו,

תחושת בטחון עצמי והערכת עצמית,   אפשרות להיות בנתינה מלאה ובשמחה מול העולם,

יכולת לממש רצונות וצרכים אחרים שלנו בזכות התגמול שנקבל ועוד רווחים.....

אתן מוזמנות להשלים את החסר.....(ואני מזמינה אתכן גם לכתוב לי,

מה אתן חוות כרווח והמחיר על שיווק עצמי ובהעדרו?).

אז, איך בכל זאת נעשה שיווק עצמי ? למרות הפחד והדימוי השלילי?

אספתי לכן כמה נקודות למחשבה, שבכל אחת מהן גלומה אפשרות לפריצה החוצה מהמלכוד:

• את אלופת מכירות ושיווק מגיל אפס - יש לך את זה!

כתינוקת, למדת מהר מאד איך לפעול בעולם כדי להשיג מה שאת רוצה –

מזון, חיבוק, חיוך....אחר כך בובה או בגד,

בהמשך אישור לצאת למסיבה שרצית, לנסוע לטיול הנכסף ולצאת עם הבחור שרצית.

(וגם אם לא את כולם הצלחת, ברבים בוודאי הצלחת – עובדה את כאן!)

פשוט יש לך את זה בלי ששמת לב אפילו.

אז בואי נפסיק עם הסיפור הידוע של "אני לא יודעת איך למכור, אני לא כזאת".

כשאין תג מחיר בצד - את יודעת יפה מאד לשווק ולמכור מה שאת רוצה.

• את לא מושלמת ומותר לך להיות כזו!

הרי ממה אנו חוששות כשאנו באות לשווק ?

שיגידו שאנחנו  (המוצר/ השרות/ התפקוד שלנו) לא מספיק....לא מספיק מקצועיות /מוכשרות/ חכמות/ משכנעות/ טובות....

כשהיינו קטנות היה לנו קשה מאד להתמודד עם תחושת הלא מספיק.  לא מספיק טובה = לא יאהבו אותי, עבור הילדה הקטנה.

אבל היום הגיע הזמן שנודה ונכיר באמת - נכון, אנחנו לא מושלמות לא הכי חכמות שיש,

לא הכי מוצלחות, לא הכי יודעות - אבל אנחנו מספיק.

אם בחרת להיות עצמאית, או אם את רוצה להכנס לבקש העלאה

סימן שבצד הפחד יש בך גם קול פנימי שאומר "את טובה מספיק ומגיע לך"

אז קדימה, בואי נכיר בחוסר המושלמות שלך,

ונסכים שתגבי כסף רק על מה שאת כבר כן יודעת/ טובה/ למדת

ויכולה להעניק ממנו לאחרים (בתשלום אחותי!) 

• ·        יש לך ערך לתת ויש אנשים שמוכנים לשלם תמורת!

 נכון,  לא כולם - אבל היי, מי בכלל מסוגל ורוצה לספק לכולם.

אתן רוצות לשווק או להתקדם - שבו וכתבו לעצמכן מה בעצם הערך המוסף שיש לכם/ למוצר/ לשרות שלכם.

מה היתרון היחסי שלכם -  אולי אלו התכונות האישיות שלכם, ניסיון החיים,

אולי ידע שצברתן ואפילו מעולם תוכן אחר והוא משמעותי ותורם למקום הנוכחי,

אולי אלו הקשרים החברתיים שלכן ?

ככל שתדייקו לעצמכן את התשובות לשאלת הערך שיש לכן לתת לאחרים –

יקל עליכן לשווק את עצמכן או את המוצר שלכן.

• האם אני מוכנה לשלם את המחיר ולהתנהל בגילי לפי "מה יגידו ? "

תמיד יגידו ! צאי מנקודת הנחה - שתמיד יגידו.

חלק יגידו שאת מעולה ומדהימה וחלק שאת ממש לא רצינית ולא מעניינת ויש טובות ממך בשוק.

 יהיו כאלה ויהיו כאלה, מכל מלמדיי השכלתי ומחלקתם התעלמתי...

האם את מוכנה לוותר ולא לצאת לעולם,

לא לעמוד קדימה על הבמה מתוך הפחד של מה יגידו גם היום?

אם ענית כן – חזרי לפסקה של המחיר והרווח.

אם ענית לא מוכנה  - המשיכי לקרוא!

• "הצלחה פרושה לעבור בהתלהבות מכשלון אחד לשני (וינסטון צ'רצ'יל).

 אחד הפחדים הגדולים בלצאת לשווק את עצמנו הוא הפחד שנכשל.

מהו כשלון בעצם?  חשבי רגע,

כשלון הוא תוצאה לא רצויה לנו - פעלנו  בדרך מסוימת וקיבלנו לא מה שקיווינו.

יופי, עכשיו אפשר ללמוד מה לא לעשות ואיך לעשות אחרת בעתיד !

 כשלון הוא בסך הכל תוצאה ולא אמירה עלינו ועל הערך שלנו.

כולם נופלים ונכשלים. הרבה אפילו.  מאחורי כל מצליחן יש סיפורים על ניסיונות רבים כושלים

אבל מה שיותר חשוב, יש מאחוריו גם את ההתמדה בעשייה והקימה מכל נפילה וכשלון.

הנפילה היא אנושית, השאלה אם תתני לה להשאיר אותך למטה  

או תקומי ותנסי שוב, אולי קצת אחרת הפעם ?

• ומה עוד לעשות ?

לעשות ועוד לעשות ועוד לעשות!

לעשות  גם לפני שיש לנו בטחון לעשות

לעשות כשעוד מתביישים, ונבוכים לשווק

לעשות כשמפחדים ואין עוד אומץ

זו התרופה הבדוקה והמוצלחת ביותר למזעור הדרגתי של הפחד והבושה...

(הוא לא יעלם אני מודיעה לכם)

 לא לחכות - פשוט להתחיל כבר היום, עכשיו לעשות, צעדים קטנים, צעדים אפשריים,

להתחיל לשווק לאנשי שלומנו, להעזר בחברה, שותפה או איש מקצוע לסימולציות שיחות שיווק או בקשת העלאה בשכר

פשוט לעשות בלי לחכות עד ש.....

 וחשוב לזכור

באחרית ימינו - נעדיף לומר "לפחות ניסיתי"

גם אם לא הכל הצליח

ולא להשאר בתחושה חמוצה של חרטה עזה במחשבה :

"חבל שלא ניסיתי לפחות, מה כבר יכל לקרות לי?"

 מקווה שהצלחתי לעודד אתכם לנסות ולהמשיך לנסות.  

אני ניסיתי לפחות! 

שלכם ,

ליאורה נווה